בג”ץ דחה על הסף את העתירה שהגיש עו”ד יוסי פוקס נגד פרסום המלצות המשטרה בחקירות נתניהו

בעתירה ביקש יוסי פוקס להורות למפכ”ל המשטרה שלא לצרף את המלצות המשטרה בנוגע להגשת כתבי אישום בתיקי חקירת נתניהו (ותיקים אחרים), המועברים לטיפול הפרקליטות – ולחילופין להורות למשטרה להמנע מפרסום ההמלצות, טרם שקיבלו אישור לכך מהיועץ המשפטי לממשלה.

בפסק הדין ציין בג”ץ כי במסגרת התיקון לחוק סדר הדין הפלילי, שזה לכינוי “חוק ההמלצות” (חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס’ 81), התשע”ח – 2018), הוטלו מגבלות על תוכנו של חומר החקירה שיועבר מהמשטרה לפרקליטות, כך שלא יכלול את עמדת המשטרה בכתב לעניין הגשת כתב אישום נגד הנחקר, ובנסיבות מסוימות גם את עמדת המשטרה בשאלת התשתית הראייתית הרלוונטית. יחד עם זאת, הוראות חוק ההמלצות אינן נוגעות לעתירה הנוכחית, משום שסעיף 3 לחוק ההמלצות קובע שהוראותיו “לא יחולו על חקירה שנפתחה לפני תחילתו של חוק זה”.

בנוגע לטענות העותר כנגד פרסום המלצות, הדגישו שופטי בג”ץ בפסק הדין, כי המשטרה אינה מעבירה לגופי התביעה “המלצות” בשאלת ההעמדה לדין, אלא מסכמת את חומר החקירה על פי האמור בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, כאשר בתוך כך היא רשאית להתייחס לדיות הראיות בתיק החקירה שלפניה.

זאת, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה משנת 2002, המורה כי סיכום חקירה של הרשות החוקרת לא יכלול “המלצה” בדבר העמדה לדין של חשוד, אך יכלול רכיבים אחרים, כגון ניתוח הראיות הקיימות בתיק,התייחסות לשאלות משפטיות שונות, וכיוצא באלה.

על רקע מצב דברים זה נקבע בפסק הדין כי “מאחר שאין מדובר ב”המלצות” המצורפות לתיקי החקירה, ובכלל זה בתיקי החקירה של המשיב 4 [ראש הממשלה נתניהו] ,הרי שדינם של שני הסעדים הראשונים בעתירה [הנוגעים להעברת המלצות המשטרה], להדחות על הסף. אשר לסעד בדבר מניעת פרסום “המלצות” המשטרה, הרי שבהעדר “המלצות”, אין לסעד המבוקש כל נפקות מעשית”.

בנוגע לסוגיית הפרסום הזכירו שופטי בג”ץ בפסק הדין את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס’ 1003.4 שעניינה “קווים מנחים לחוקרים, לתובעים ולדוברים בעניין פרסומים מחקירות” אשר קובעת כי “ככלל, לא יפורסם סיכום תיק החקירה, הנערך על-ידי הגוף החוקר בסיומה של חקירה, עם העברת התיק לתביעה. עם זאת, במקרים בעלי עניין ציבורי מיוחד, כשהגוף החוקר סבור כי יש עניין מיוחד בפרסום תמצית הסיכום, יוכל הגוף החוקר לעשות כן, לאחר התייעצות וקבלת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה. בהתייעצות ידונו הן עצם הפרסום והן נוסחו […]”.

בית המשפט הדגיש עוד, כי סוגיית העברת תיקי חקירה מהמשטרה לפרקליטות וכן שאלת פרסום סיכום חקירה בהתאם להנחיות היועמ”ש כבר נבחנה ע”י בג”ץ ואושרה על ידו, במסגרת בג”ץ 5039/07 שורת הדין נ’ משטרת ישראל (14.1.09). שם קבע בג”ץ כי “אופן העברת חומר החקירה מהמשטרה לידי התביעה, כל עוד הוא נעשה במסגרת הדין, הוא בעיקרו של דבר, עניין הנוגע להתנהלותן הפנימית של רשויות האכיפה והיועץ המשפטי לממשלה הוא הגורם המתאים להתוות את המדיניות בהתחשב בשיקולים השונים הנוגעים לדבר. היועץ המשפטי לממשלה הביא בחשבון הנחייתו את היתרונות הטמונים בקבלת עמדת המשטרה בסוגיות דיות הראיות שנגבו על ידה, הן מבחינת המשטרה עצמה הן מבחינת התביעה, ומצד שני שקל את הצורך לצמצם את אפשרות הפגיעה בזכויות החשוד […] נראה כי האיזון שנעשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה (כגורם המוסמך) הוא סביר…”.

בנסיבות אלה דחה בג”ץ את העתירה על הסף.

 

לפסק הדין המלא: בג”ץ 104/18 פוקס נ’ השר לביטחון פנים