בג”ץ הורה לרבנים הראשיים ולשר הדתות לערוך בחינה מחודשת של המנגנון לפיו מתקבלות החלטות במחלוקות בין מועצות דתיות לרבנים מקומיים באמצעות נציגיהם, וככל שיוחלט על המשכו לעגן את המנגנון בנוהל מסודר.

מדובר בעתירה לבג”ץ אשר הוגשה על-ידי הרב המקומי של המושבה יבנאל נגד השר לשירותי דת, הרבנים הראשיים והמועצה הדתית יבנאל, כנגד החלטת הרבנים הראשיים והשר לשירותי דת, הכוללת הוראות שונות בנוגע להתנהלות הרב והמועצה הדתית.

ההחלטה נגדה הוגשה העתירה התקבלה בהתאם לחוזר מנכ”ל משרד הדתות משנת, לפיו במקרה של מחלוקות בין רב מקומי לממונים על המועצה הדתית, העניין יובא להכרעת חברי “ועדת בירור עליונה”, כאשר במידה ויהיו חילוקי דעות בוועדה, יובא הדבר להכרעת הרבנים הראשיים לישראל והשר לשירותי דת.

העותר העלה שתי טענות עיקריות: האחת, כי ההחלטה פגומה מאחר ולא ניתנה לו הזכות להופיע בפניהם – על אף בקשתו. השנייה, כי החלטת הרבנים הראשיים והשר התקבלה גם על בסיס סיכום ישיבה שניהלו נציגים של השלושה. העותר טען כי ההסתמכות על נציגים אלה עולה כדי אצילת סמכות פסולה.

קבע בג”ץ כי מכיוון שוועדת הבירור העליונה שמעה את הצדדים, אין חובה כי העותר ישוב ויישמע בעל פה בפני הרבנים הראשיים והשר, וניתן היה להסתפק בשלב זה בשמיעתו בכתב.

באשר לקבלת החלטה על בסיס ישיבה שקיימו נציגי המשיבים, קבע בג”ץ כי על המשיבים לשקול האם ראוי לעשות שימוש במנגנון כזה בעתיד.

עוד נקבע בפסק הדין, כי “דרך המלך היא להסדיר מנגנון זה בנוהל – בשונה מהמצב הקיים כיום. היתרון בגישה זו הוא כי נושא המנגנון יישקל לגופו – האם מדובר
במנגנון ראוי, אם לאו – וייקבעו כללים ברורים בדבר אופן פעולתו, למשל במישור של רישום פרוטוקול והעברתו לצדדים… איננו מורים על בטלות “מנגנון הנציגים”, אלא רק על בחינתו – ובמידה והגורמים הרלוונטיים יחליטו כי מדובר במנגנון ראוי, על עיגונו המפורט בנוהל”.

בנסיבות אלה נדחתה העתירה.

לפסק הדין המלא: בג”ץ 1365/16 הרב פרנקל נ’ השר לשירותי דת