בג”ץ דחה את עתירת הרשויות המקומיות הסמוכות, אשר ביקשו לבטל את החלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה למקם ביבשה, באתר “חגית”, מיכל גז לחירום במסגרת פיתוח מאגר הגז “לוויתן”.

בפסק הדין, אשר נכתב ע”י השופטת דפנה ברק-ארז, צוין כי בפסק דין קודם שעסק במיקומו של אתר “חגית” (בג”ץ 7737/14 עיריית יוקנעם נ’ המועצה הארצית לתכנון ולבניה (מיום 22.12.15)) נדחו כבר הטענות שהועלו כנגד הבחירה באתר חגית להקמת מתקנים יבשתיים, ונקבע אז בין היתר כי “ההחלטה לכלול בתכנית גם מתחמים יבשתיים וההחלטה לבחור באתר חגית בתור החלופה היבשתית במכלול הצפוני; כמו גם ההוראות בתכנית הנוגעות לבטיחות, בריאות וביטחון, התקבלו בסופו של הליך תכנוני מקצועי, ענייני וסדור שלא נפל בו פגם. החלטות אלו כשלעצמן נטועות במתחם הסבירות ואינן מגלות עילה להתערבותנו” (בג”ץ 7737/14, בפסקה 60 לפסק דינו של השופט פוגלמן). יחד עם זאת, באותו פסק דין צוין כי קיימים מספק היבטים בתכנית המתאר שנפל בהם פגם מסויים, וניתנה למועצה הארצית לתכנון ולבניה שהות לתקן אותם. בהתאם לכך, אכן תוקן תכנות התכנית בהיבטים מסויימים.

השופטת ברק-ארז מפרטת בפסק-הדין כי העתירה הנוכחית היא “חוליה” נוספת בשרשרת ארוכה של התדיינויות משפטיות, בהן חזרו והועלו טענות כנגד פיתוחו של אתר חגית ומדגישה כי “התדיינויות אלה והטענות שהועלו בהן אף תרמו, ולו באופן חלקי, לטיוב ההליך התכנוני”. יחד עם זאת, קובעת השופטת ברק-ארז כי בהליכים הקודמים כבר נדחו חלק ניכר מטענות היסוד כנגד המודל התכנוני.

עוד כותבת השופטת ברק-ארז, כי אמנם אפשר להבין מדוע הקמתו של אתר חדש, הכולל מיכל גיבוי לאחסון תוצרים של הפקת גז מעוררת תחושות של אי-נוחות בקרב התושבים, אולם היא קובעת כי נחה דעתם של השופטים כי ההחלטות בעניין זה התקבלו לאחר שנבחנו ההיבטים הבטיחותיים והסביבתיים של הנושא.

היא מוסיפה ומדגישה כי “העותרים טוענים בשמם של אינטרסים ציבוריים חשובים ביותר, במישור העקרוני – שמירה על ערכים של בטחון הציבור, בריאות הציבור והגנה על הסביבה. אולם, כפי שהוסבר לעיל, השאלות הכרוכות בכך נבחנו היטב בשלב התכנון, ונקבע כי התכנית נותנת מענה הולם להגנה על אינטרסים אלה מבחינת המרחק לבתי התושבים והיבטים נוספים של התכנון. על רקע זה, העותרים לא הרימו את הנטל באשר לקיומו של חשש בדרגה המצדיקה סטייה מן ההחלטות שהתקבלו תוך הקפאת המהלכים, וזאת מבלי לגרוע מכנות תחושותיהם וחששותיהם הסובייקטיביים”.

בשורה התחתונה קובעים השופטים כי התרשמו שההיבטים הבטיחותיים והסביבתיים הרלוונטיים נבחנו היטב, וכי בשלב הנוכחי לא הונחה הצדקה לעיכוב המהלכים הנוגעים למימוש התכנית. בנסיבות אלה נדחתה העתירה.

 

לפסק הדין המלא: בג”ץ 2974/17 המועצה האזורית מגידו נ’ המועצה הארצית לתכנון ובניה