בג”ץ קיבל את עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד משטרת ישראל, וקבע כי ניתן להמשיך ולקיים את ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה בסמוך לביתו בפתח-תקווה וכי הפגנות אלו אינן טעונות ברישיון, אלא במתן הודעה בלבד.

השופטת חיות קבעה בפסק-דינה כי “ביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואין לך רשות או איש ציבור במדינה דמוקרטית החסינים מביקורת… היכולת לבקר את השלטון היא מאפיין כה בסיסי של הדמוקרטיה עד כי ניתן לתארה כ”נייר הלקמוס” המבחין בין מדינות דמוקרטיות למדינות שאינן כאלה”. עוד נקבע, כי אין מקום להתייחס למחאה המופנית כלפי היועץ המשפטי בעניינים הנוגעים למילוי תפקידו כ”הפעלת לחץ פסול” או כ”עבירה פלילית”.

משכך אין למצוא טעם לפגם במחאה המופנית כלפי היועץ המשפטי בעניינים הנוגעים למילוי תפקידו ותיאור מחאה זו, בין אם היא מוצדקת ובין אם לאו, כהפעלת לחץ פסול או כעבירה פלילית אין לקבלו. השופטת חיות ציינה כי בהתאם לדין ניתן להגביל את חופש ההפגנה בכיכר גורן רק בהתקיים “הסתברות קרובה לוודאי כי ההפגנות במקום יגרמו לפגיעה קשה ורצינית בסדר הציבורי או בביטחון הציבור, ורק במידה הנדרשת כדי למנוע פגיעה כאמור”, ואילו החלטות המשטרה להעביר את ההפגנות מכיכר גורן למקום אחר ולהגביל את מספר המשתתפים בהן אינן עומדות בתנאים אלה. יחד עם זאת,  נקבע כי המשטרה כן רשאית להציב תנאים אחרים בפני המפגינים ולנקוט באמצעים שפגיעתם בזכות ההפגנה פחותה על מנת לשמור על הסדר במקום ועל מנת למנוע פגיעה ברגשות דתיים, כגון הגבלת שעת ההתכנסות, קביעת השעה לפיזור ההפגנות וכן הגבלת השימוש באמצעי הגברה.

באשר לשאלת התניית ההפגנות בקבלת רישיון, נקבע כי הסמכות שנתונה למשטרה בסעיפים 83 ו- 84 לפקודת המשטרה ליתן או לסרב ליתן רישיונות מראש לאסיפות של 50 איש או יותר ב”נושא בעל ענין מדיני”, צריכה להתפרש באופן מצמצם, כמתייחסת לאסיפות בנושאים מדיניים-פוליטיים במובן הצר של מונחים אלו. עוד קבעה השופטת חיות כי היא סבורה שאין להגדיר את ההפגנות בהן עוסקת העתירה – אשר מטרתן המוצהרת היא שמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות בישראל – כאסיפות מדיניות-פוליטיות ועל כן הן אינן טעונות ברישיון .

 

קישור לפסק הדין: בג”ץ 6536/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ’ משטרת ישראל