בעקבות עתירת המועצה המקומית מעלה עירון, הודיע שר האוצר שיעלה את בקשתה לקדם תכנית בניה כ”תכנית מתחם מועדף לדיור”. בג”ץ קבע כי העתירה מיצתה עצמה והורה על מחיקתה חרף התנגדות העותרת. המדינה תשלם לעותרת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

העתירה הוגשה לאחר שפניות המועצה המקומית מעלה עירון למשרד האוצר, בבקשה להכריז על מתחם בשטח הישוב מוסמוס כמתחם מועדף לדיור לא לא נענו במשך זמן רב, עד שלבסוף נענתה כי הוחלט שלא להמליץ על המתחם כמתחם מועדף לדיור.

בעקבות העתירה הודיעה המדינה כי שר האוצר יעלה את בקשת המועצה לדיון בפני ועדת השרים לענייני דיור (“קבינט הדיור”), אך ציינה כי ההחלטה התקבלה רק בשל התחייבות קודמת שניתנה למועצה ואין בכך כדי להוות תקדים לגבי מצבים עתידיים.

המועצה המקומית התנגדה למחיקת העתירה בשלב זה ולפחות עד שתתקבל החלטת קבינט הדיור בעניינה.

בג”ץ מחק את העתירה על אף התנגדות המועצה המקומית, בנימוק לפיו העתירה כוונה כלפי סירוב המשיבים להעלות את בקשת המועצה המקומית לדיון, ועניין זה מיצה עצמו.

יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבות העניין ואי המענה הממושך לפניות העותרת, חייב בג”ץ את המדינה לשלם למועצה המקומית עירון הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

בג”ץ 7151/16 המועצה המקומית מעלה עירון נ’ מטה הדיור הלאומי.