בג”ץ דחה את עתירת ח”כ סתיו שפיר נגד שר האוצר ונגד ועדת הכספים. בפסק הדין הודגש כי לעתירה הייתה חשיבות ציבורית וכי הביאה להגברת השקיפות בנוגע לשינויים הנערכים על ידי שר האוצר בתקציב המדינה, ולקביעת נוהל לעבודת ועדת הכספים בעניין זה.
בעתירה נטען כי שר האוצר וועדת הכספים חורגים בפועל מהוראות חוק היסוד שלפיהן על תקציב המדינה להיקבע בחוק. לטענת העותרת, היקף ההעברות התקציביות מכוח חוק יסודות התקציב הולך וגדל, כאשר בין השנים 2012-2009 השתנו בדיעבד כ-89%-84% מכלל תכניות התקציב. עוד נטען בעתירה, שהליך הביקורת בוועדת הכספים אינו רציני ומעמיק דיו, ובמקרים רבים שינויי התקציב במהלך שנת הכספים נובעים מהסכמים קואליציוניים ומהסכמות בין משרדי ממשלה.
בעקבות העתירה אישרה וועדת הכספים נוהל עבודה חדש, שנועד לשפר את תהליך הביקורת על ביצוע העברות תקציביות ולהביא לשימוש זהיר וסביר בכלי ההעברות התקציביות.
בג”ץ קבע כי אין מחלוקת על כך שהוצאות “צפויות ומתוכננות” חייבות עיגון בחוק, ולא ניתן לממשן באמצעות המנגנון הקבוע בחוק יסודות התקציב, המסמיך את שר האוצר לערוך שינויים פנימיים בתקציב באמצעות העברות תקציביות במהלך השנה, בפיקוח ועדת הכספים. יחד עם זאת, בג”ץ דחה את הפרשנות הצרה והמצמצמת של העותרת בשאלה מהן הוצאות שאינן “צפויות ומתוכננות”, כלומר הוצאות שאינן חייבות להיכלל מראש בחוק התקציב השנתי ואשר ניתן לכלול אותן במסגרת העברות תקציביות.
בין היתר נכתב בפסק הדין כי “מקובלת עליי עמדת העותרת שלפיה אין לאפשר ניצול לרעה של כלי ההעברות התקציביות ופתיחת ‘מסלול עוקף’ לחוק התקציב… עם זאת, אין לתת לסמכות המשיבים פירוש מצמצם רק משום החשש מפני ניצול לרעה. המחוקק מסר בידי ועדת הכספים סמכות פיקוח ובקרה על העברות תקציביות שתכליתה, בין היתר, לתת מענה לחששות מעין אלה”. עוד הודגש בפסק הדין כי “ועדת הכספים אינה אמורה להיות ‘חותמת גומי’ המאשרת את החלטות שר האוצר ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי” וכי על הוועדה לתת דעתה באופן מיוחד להעברות תקציביות שצריכות “להדליק נורה אדומה”.
בנסיבות אלה ולאור קביעת הנוהל החדש דחה בג”ץ את העתירה, והביע תקווה כי הנוהל החדש אכן ישפר את עבודת הפיקוח של ועדת הכספים על השינויים הפנימיים בתקציב.
השופטים הדגישו כי “לעתירה היתה חשיבות ציבורית. העתירה העלתה לראשונה לדיון סוגיות מהותיות באשר לגבולות סמכותה של הממשלה לשנות את תקציב המדינה, וודאי תרמה להבנת יחסי הכוחות בין הכנסת לבין הממשלה בהיבט זה”.
לפסק הדין המלא: בג”ץ 8749/13 ח”כ סתיו שפיר נ’ שר האוצר