העתירה הוגשה על-ידי שלמה אייזיק, מנכ”ל והמייסד של קבוצת הביטוח והפיננסים “יונט”, אשר הגיש את העתירה כ”עותר ציבורי”.

בעתירה המקורית ביקש העותר להביא לביטול תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תנאים בחוזה ביטוח לניתוחים וטיפולים מחליפי ניתוח בישראל), התשע”ה-2015 אשר יוצרות רפורמה בשוק ביטוחי הבריאות הפרטיים באמצעות הנהגת פוליסת ביטוח אחידה בנושא ניתוחים וטיפולים מחליפי ניתוח בישראל, וכן לביטול חוזרי המפקחת על הביטוח אשר הוצאו במקביל לתקנות.

בעקבות הערות בית המשפט צמצם העותר את העתירה, וביקש רק את ביטול תקנה 2 לתקנות, אשר מחייבת לכלול בפוליסת ניתוחים את כל התנאים הכלולים בתוספת לחוק, ואוסרת על כל חריגה מתנאים אלה, אלא אם כן השינוי אושר מראש ובכתב בידי המפקחת על הביטוח.

העותר טען כי התקנה פוגעת באוטונומיה של הפרט ובחופש הבחירה שלו, משום שהיא “שוללת את זכותו הבסיסית של הפרט לעצב לעצמו את מפת הסיכונים בתחום ביטוחי הבריאות. הרפורמה מתערבת באופן תקדימי ובלתי סביר באוטונומיה של הפרט לבחור את ביטוח הבריאות המועדף עליו, להוסיף ולהחסיר כיסויים ולבצע שינויים בפוליסה”. בנוסף לכך, נטען כי התקנה פוגעת בשוויון, משום שמי שרכש פוליסת ניתוחים פרטית לפני מועד כניסת הרפורמה לתוקף רשאי לדבוק בפוליסה שברשותו, לעומת מי שרכש פוליסה לאחר כניסת הרפורמה לתוקף אשר כפוף למגבלות שנקבעו בה.

בית המשפט קבע כי “תקנה 2 אכן פוגעת פגיעה מסויימת באוטונומיה הנתונה לציבור המבוטחים, כמו גם בשוויון בין אלו אשר רכשו ביטוח בריאות פרטי לפני הרפורמה, לבין אלו שלא עשו כן”, כלומר פוגעת בזכויות חוקתיות. אלא שהפגיעה בזכויות החוקתיות היא חוקית וחוקתית, משום שהיא עומדת בתנאי פסקת ההגבלה הקבועים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: היא מכוח הסמכה מפורשת בחוק; לתכלית ראויה של הגנה על ציבור המבוטחים; ואינה בלתי-מידתית.

בנסיבות אלה דחה בג”ץ את העתירה.

בג”ץ 692/16 אייזיק נ’ שר האוצר.