בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים קיבל עתירה לפי חוק חופש המידע וחייב את הרשות לניירות ערך לחשוף מסמכים שהגיעו לידיה מהבורסה, בנוגע לתהליך הקמת בניין הבורסה החדש

העתירה הוגשה על ידי התנועה לאיכות השלטון, על רקע טענתה כי בתהליך הקמת בניין הבורסה נפלו ליקויים אשר ישנו חשד כבד כי הם משקפים כשל ניהולי ופיננסי מצד הבורסה, כמו גם כשל בפיקוח על הבורסה מצד הרשות לניירות ערך.

במהלך העתירה הסכימה הרשות לניירות ערך למסור גרסה “מושחרת” של המסמכים שבידיה, בה נמחקו פרטים שלשיטתה אינם רלוונטיים לעתירה, וכן נמחקו שמות נציגי הרשות שהשתתפו בדיוני דירקטוריון הבורסה ושמות הדוברים בפרוטוקולים, אך נותר תיעוד עצם נוכחותם באסיפה.

הבורסה עצמה עמדה על התנגדותה למסירת המסמכים אף בגרסא ה”מושחרת”, ואילו העותרת הסכימה ככלל לקבלת הגרסא ה”מושחרת”, אך דרשה לחשוף את שמותיהם של נציגי הרשות שנכחו בישיבות הדירקטוריון.

בנסיבות אלה בחן בית המשפט לעניינים מנהליים את שתי הסוגיות שנותרו על הפרק:

(א) התנגדותה של הבורסה למסירת המסמכים בגרסא ה”מושחרת”;

(ב) דרישת העותרת לחשוף את שמותיהם של נציגי הרשות שנכחו בישבות הדירקטוריון.

בית המשפט הדגיש, כי הבורסה היא אמנם חברה פרטית, אולם לפעילותה יש ממד ציבורי, שכן מדובר בגוף במסגרתו מתקיים בפועל המסחר בניירות ערך. כאשר הבורסה היא אף בעלת מונופול על המסחר בניירות ערך, בהיותה הבורסה היחידה לעניין זה במדינת ישראל. בנסיבות אלה, התפקיד הציבורי המשמעותי שממלאת הבורסה והסמכויות הנתונות לה, יוצרים חובות מוגברות של שקיפות ופיקוח ציבורי.

בפסק-הדין דחה בית המשפט את התנגדותה של הבורסה למסירת המסמכים ה”מושחרים”, וקבע כי עמדתה העקרונית של הרשות, לפיה יועברו לעותרת עיקרי המידע הרלוונטי, מקובלת עליו כעמדה סבירה, מאוזנת וראויה.

עוד דחה בית המשפט את טענת הבורסה כי חוק חופש המידע אינו חל על המידע המבוקש, משום שמדובר במידע שנוצר על ידי הבורסה – שחוק חופש המידע אינו חל עליה – והועבר על ידה לרשות לניירות ערך. בית המשפט קבע כי העובדה שחוק חופש המידע אינו חל על הבורסה במישרין אינה רלבנטית, משום שהחוק חל על כל מידע המצוי בידי הרשות ואינו מגביל עצמו למסמכים שנוצרו על ידי הרשות. בית המשפט הוסיף כי “תוצאה זו אף מתבקשת מהגיונו של החוק, הרואה ברשות הציבורית זרוע של הציבור, שהמידע שהגיע לידיה הפך לקניינו של הציבור. לשאלת המקור ממנו הגיע המידע לידי הרשות אין, אפוא, חשיבות כשלעצמה, למעט אם יש בה כדי להשליך על קיומו של אחד החריגים לזכות לקבלת המידע”.

הבורסה טענה כי מתקיימים במקרה זה סייגים רבים הקבועים בחוק חופש המידע כנגד מסירת המידע, אך טענותיה נדחו כולן על ידי בית המשפט בפסק דינו – בין היתר טענה הבורסה כי מסירת המידע תגרום ל”פגיעה בתפקודה של הרשות”; כי “חשיפת המידע אסורה על פי דין”; כי “Tי חשיפת המידע הייתה תנאי למסירתו ושיפתו תוביל לפגיעה בהמשך קבלתו”; כי “חשיפת המידע תפגע בזכות לפרטיות של הבורסה ושל נושאי המשרה בה”; כי מדובר ב”מידע שהוא סוד מסחרי”; כי מדובר ב”מידע הנוגע לניהול פנימי”; ועוד.

באשר למסירת שמות נציגי הרשות שנכחו בישיבות הבורסה, קיבל בית המשפט את עמדת העותרת כי מדובר במידע שיש לגלותו. בית המשפט ציין בעניין זה כי השתתפותם של נציגי הרשות בישיבות של הבורסה מהווה חלק מהפעלת סמכות הפיקוח שניתנו לה בחוק, וכי נוכחותם בישיבות נעשית כחלק מתפקידם המקצועי והציבורי. על קבע בית המשפט כי על הרשות לחשוף מידע זה.

בנסיבות אלה, קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה בשתי הסוגיות שנותרו על הפרק, וחייב את הבורסה לשלם לעותרת שכר טרחת עו”ד בסך 25,000 ש”ח.

 

לפסק הדין המלא (מאתר נבו): עתמ (י-ם) 8257-10-16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ’ רשות ניירות ערך