במסגרת הליך שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (על"ח 64520-05-25), בהרכב כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג, הושג הישג דרמטי עבור לשכת ממוני הבטיחות בישראל, שאותה מייצג משרדנו. בעקבות הגשת ערעור לבית הדין, חזר בו מפקח העבודה הראשי (מפע"ר) מעמדתו, תיקן את הוראת הבטיחות בנוגע לעגורנים להעמסה עצמית, והסיר לחלוטין את כל החובות, האחריות והתפקידים שהוטלו שלא כדין על ממוני הבטיחות.
רקע ההליך: חקיקת משנה חסרת סמכות ופגיעה בחופש העיסוק
ההליך התנהל כנגד "הוראת בטיחות" שפורסמה מכוח סעיף 173ב(ג) לפקודת הבטיחות בעבודה, אשר ביקשה להסדיר את השימוש בעגורנים להעמסה עצמית. במסגרת ההוראה המקורית, ביקש הרגולטור להטיל שורה של חובות ישירות על ממוני הבטיחות – לרבות חובה להורות על הפסקת עבודה, לדווח למפקחי עבודה ולצרף תסקירי בדיקה לפנקס המפעל.
בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה, הדרך לתקיפה מינהלית של הוראת בטיחות מסוג זה היא באמצעות הגשת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה.
לשכת ממוני הבטיחות, באמצעות משרדנו, הגישה ערעור לבית הדין לעבודה וטענה כי מדובר בפעולה הנגועה בחוסר סמכות מהותי:
היעדר מעמד כ"בעל הרשאה": פקודת הבטיחות בעבודה מעניקה סמכות למתן הוראות אך ורק למי שהוגדרו כ"בעלי הרשאה". ממוני הבטיחות אינם נמנים עליהם כלל, שכן מעמדם, הסמכתם ותפקידיהם מוסדרים באופן נפרד וממצה בחקיקה אחרת: חוק ארגון הפיקוח על העבודה ותקנותיו.
פגיעה חוקתית בחופש העיסוק: הטלת חובות רגולטוריות, נזיקיות או פליליות על ממוני בטיחות באמצעות "הוראת בטיחות" בהולה, ללא הסמכה מפורשת בדין הולם ובניגוד לעקרון חוקיות המינהל, מהווה פגיעה קשה וחוקתית בזכות היסוד לחופש העיסוק.
פגמים בהתקנת ההוראה ובפרסומה: ההוראה לא פורסמה כדין ברשומות כנדרש בדין, ולקתה בפגמים פרוצדורליים מהותיים.
תוצאת ההליך: קבלת מלוא עמדת הלשכה וביטול ההתייחסות לממונים על הבטיחות בהוראה
בעקבות הגשת הערעור, חזר בו מפע"ר מעמדתו, ומשרד העבודה הודיע על ביטולה המוחלט של כל התייחסות לממונים על הבטיחות בהוראה המקורית ופרסם תחתיה הוראת שעה מתוקנת ומצומצמת.
במסגרת הודעת העדכון וכתבי בי-דין רשמיים שהוגשו לבית הדין בפני כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג, הצהיר ואישר מפקח העבודה הראשי כי "ממונה הבטיחות אינו נמנה עם בעלי ההרשאה, ולפיכך ההוראה אינה חלה עליו".
נוכח תיקון מהותי זה והשגת מלוא הסעד המבוקש, הורה בית הדין על מחיקת הערעור בהסכמת הצדדים.
נוכח הצלחת ההליך, חייב בית הדין לעבודה את משרד העבודה בתשלום הוצאות ללשכת ממוני הבטיחות, תוך קביעה כי "הערעור תרם לבחינת ההוראה שהייתה שנויה במחלוקת והוביל לתיקונה, ולפיכך עמדתי היא שהמערערת זכאית להוצאות כמי שזכתה בדין".
משרדנו ימשיך להוביל מאבקים משפטיים עיקשים להגנה על זכויותיהם, מעמדם המקצועי וחופש העיסוק של ממוני הבטיחות.