שאלות ותשובות

שכר הטרחה שיש לשלם לעו”ד עבור הגשת עתירה לבג”ץ תלוי בין היתר בנושא העתירה ובמורכבות התיק. לאחר שעורך הדין ייבחן את הסוגיה ואת הנתונים הרלבנטיים תקבלו הצעת שכר טרחה התואמת את המקרה הקונקרטי.

כל עניין מנהלי אשר החוק לא העניק לבתי המשפט לעניינים מנהליים סמכות לעסוק בו, נדון בבג”ץ.

באופן פורמלי לבג”ץ סמכות מקבילה לעסוק גם בעניינים שבסמכות בתי המשפט לעניינים מינהליים, אך בפסיקת בית המשפט נקבע עקרון לפיו אם קיימת סמכות בידי בית משפט שאינו בג”ץ, בג”ץ לא יתערב אלא במקרים חריגים.

אם טיוטת הדו”ח כוללת ביקורת אישית מומלץ לקבל ייצוג ע”י עו”ד באופן עצמאי, ולא להסתפק על טיפול המוסד בעניין, מכמה סיבות: לעיתים הגוף המבוקר אינו מייחס חשיבות מספקת לביקורת ולדו”ח מבקר המדינה, ואינו משקיע את מירב המשאבים הנדרשים לשם התמודדות עם טיוטת דו”ח המבקר. בנוסף, הגוף המבוקר נדרש לעיתים לייצג עשרות ואף מאות בעלי תפקידים אשר פועלים במסגרתו ואשר דו”ח המבקר עלול להשליך עליהם, ובאופן טבעי המשאבים אשר יושקעו עבור כל אחד מן העובדים עשויים להיות מועטים. יש לקחת בחשבון גם שהאינטרסים של הגוף המבוקר אינם תמיד זהים לאינטרסים של בעל תפקיד כזה או אחר. למשל, הגוף המבוקר עשוי לתת חשיבות רבה לביקורת הכוללת על פעילותו, וחשיבות נמוכה לביקורת אישית על התנהלותו של בעל תפקיד כזה או אחר. למרבה הצער לעיתים אף המוסד או המשרד המבוקרים מעדיפים (או אדישים לכך) שהאשמה בליקויים שונים תיפול באופן אישי על בעל תפקיד מסוים.

יש לבחון, למשל, האם הרשות פעלה בהתאם לסמכויות שהוענקו לה בחוק ובתקנות. לעיתים מתברר שגוף שלטוני כלשהי קבע כללים, נתן הנחיות או קיבל החלטות באופן שחורג מהסמכות שניתנה לו מכוח החוק והתקנות.

בנוסף, גם כאשר רשות כלשהי פועלת בהתאם לסמכות שניתנה לה עדיין עליה להפעיל בכל עניין שיקול דעת סביר וראוי. שיקול דעת סביר פירושו בין היתר התחשבות בכל נסיבות המקרה, הימנעות משיקולים זרים ועוד.

כל רשות, כאשר היא מקבלת החלטות, מחויבת גם לקיים הליך מינהלי תקין. בין היתר עליה לפעול על פי ההליך שמותווה על ידי החוק, התקנות והכללים הרלבנטיים, וכן עליה לפעול בהתאם לעקרונות הכלליים של המשפט המינהלי.

לכן, העובדה שהחלטה שהיא על פניו בהתאם ל”נהלים” אינה סוף הדרך, ויש לבחון את נסיבות המקרה בכללותו על מנת לראות האם וכיצד ניתן להתמודד עם ההחלטה.

הפנייה לרשות לא חייבת להיעשות באמצעות מכתב של עו”ד, אך מכיוון שבמקרים רבים הפנייה המוקדמת לרשות היא למעשה הבסיס לעתירה שתוגש לאחר מכן לבית המשפט, ועל מנת להימנע מטענות על אי מיצוי הליכים כראוי – מומלץ להתייעץ עם עו”ד כבר בשלבים המוקדמים.

בנוסף לכך, קיימים בישראל גופים אשר יש להם על פי דין סמכויות שפיטה אך אינם בתי משפט. הם מכונים על פי רוב “ועדות ערר”, “ועדות ערעור” או “בתי דין” לעניינים שונים ומוגדרים “בתי דין מינהליים”, בהתאם לחוק בתי דין מינהליים, התשנ”ב–1992, אשר מתווה את דרך הקמתם, ניהולם ואופן פעולתם.

אם בעקבות הגשת העתירה תתקבל תשובת הרשות, בית המשפט עשוי לחייב אותה בתשלום הוצאות לעותר, בהתאם לפסיקת בית המשפט לפיה “הגשת עתירה לבית משפט, המתחייבת לאחר שבמסגרת פניות חוזרות ונשנות לרשות בכתב לא ניתן מענה ענייני, מהווה תוצאה של מחדל מצד הרשות, ומן הראוי שהרשות תישא לפחות בחלק מן ההוצאות, אשר נגרמו בשל מחדלה, אם לא ניתן למחדל זה הסבר מניח את הדעת” (בג”ץ 10239/03 זלצר נ’ שר הפנים (30.5.04)).