בפסק דין דרמטי שניתן בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, קיבל בג"ץ פה אחד את העתירות שהוגשו הוגשו נגד החלטת הממשלה מס' 3661 שעניינה סגירת תחנת השידור הצבאית "גלי צה"ל" והפסקת שידוריה. פסק הדין נותן ביטוי משמעותי לסוגיות מרכזיות במשפט המינהלי, ובראשן גבולות שיקול הדעת הממשלתי, תחולתה של עילת השיקולים הזרים, וסטנדרט הביקורת השיפוטית על החלטות בעלות השלכה ישירה על חופש הביטוי והעיתונות.
בסוף דצמבר 2025, קיבלה ממשלת ישראל החלטה להורות על סגירת תחנת גלי צה"ל לאלתר, ולכל המאוחר עד ליום 1.3.2026. בעקבות ההחלטה הוגשו לבית המשפט העליון מספר עתירות מטעם גופים ציבוריים, ארגוני עיתונאים, אנשי תקשורת, משפחות שכולות וועד עובדי התחנה, אליהן הצטרפה עמדתה הנחרצת של היועצת המשפטית לממשלה.
העותרים וגם היועמ"שית טענו כי ההחלטה לוקה בפגמים יסודיים:
חוסר סמכות והסדר ראשוני: נטען כי החלטה דרמטית המצמצמת את מפת השידור הציבורי בישראל ופוגעת בחופש הביטוי מחייבת הסדרה בחקיקה ראשית ולא בהחלטת ממשלה גרידא.
פגמים חמורים בהליך קבלת ההחלטה: נטען כי הוועדה המייעצת שהוקמה לבחינת הנושא הוקמה כדי להגיע לתוצאה ידועה מראש, הרכבה לקה בזיקות פוליטיות מובהקות, והממשלה התעלמה כליל מחוות דעת משפטיות ומחלופות מתונות יותר.
שיקולים זרים ופסולים: נטען כי המניע הדומיננטי שעמד מאחורי המהלך לא היה מקצועי או תקציבי, אלא רצונם של מקבלי ההחלטות להשתיק ביקורת ולסגור כלי תקשורת שתכניו לא היו לרוחם הפוליטית.
עיקרי קביעות השופטים
הרכב השופטים (השופטים י' כשר, א' שטיין וד' ברק-ארז) דחה אמנם את הטענה לפיה סגירת תחנת שידור מחייבת בהכרח חקיקה ראשית וקבע כי מבחינת סמכות פורמלית הממשלה יכולה עקרונית לשנות החלטות מינהליות קודמות שלה.
עם זאת, בית המשפט קיבל את העתירות לגופו של עניין בשל פגמים מהותיים בהפעלת שיקול הדעת:
שיקולים זרים: בית המשפט פרש את המסגרת הנורמטיבית לבחינת עילת השיקולים הזרים. בית המשפט הדגיש כי מדובר בהליך דו-שלבי:
"בשלב הראשון על העותר להצביע על סימנים המעוררים חשש ממשי לכך שהרשות שקלה שיקולים זרים. ככל שיעלה הדבר בידו, יינתן צו על-תנאי ויעבור הנטל אל כתפי הרשות. בשלב השני, על הרשות להראות כי לא נשקלו על-ידה שיקולים זרים; ולמצער כי אף אם נשקלו על-ידה שיקולים זרים, לא היו אלו השיקולים הדומיננטיים שהובילו אותה לקבל את ההחלטה העומדת למבחן הביקורת השיפוטית".
בית המשפט הבהיר עוד כי "לעניין עילת השיקולים הזרים במשפט המנהלי, לא 'השורה האחרונה' של ההחלטה היא הקובעת את כשרותה, אלא השיקול העומד בבסיסה: לא ה-'מה', כי אם ה-'למה'"
לאחר בחינת מלוא העבודות והנסיבות במקרה הנוכחי, בית המשפט קבע חד-משמעית כי הוכח ששיקולים זרים ופסולים – ובפרט חוסר שביעות רצון פוליטי מתכני השידור של התחנה והשאיפה "לסגור את המיקרופון" למבקרי השלטון – היו השיקול הדומיננטי שדחף את המהלך. השופטים הדגישו כי בעוד שטעמים תקציביים או מבניים הם ענייניים לכשעצמם, סגירת כלי תקשורת בשל עמדתו הפוליטית של שדרן היא צנזורה דה-פקטו ופעולה בלתי דמוקרטית בעליל.
בית המשפט הדגיש כי בהקשר של חופש הביטוי והתערבות הממשלה בו כי "בהיעדר הסמכה מפורשת הקובעת אחרת, כאשר רשות מבצעת פעולה העשויה להשפיע על חופש הביטוי, אין היא רשאית להביא בחשבון את תוכנו של הביטוי" וכן כי "רשות המבקשת לדכא פעילות או ביטוי מהטעם שאינם עולים בקנה אחד עם עמדת השלטון, או מהטעם שהם נושאים עמם ביקורת כלפיו, פועלת בניגוד לעקרונות היסוד שעליהם נשען משטר דמוקרטי".
פגמים בהליך ודעה קדומה: נקבע כי תהליך עבודת הוועדה המייעצת והבאת ההחלטה לאישור הממשלה סבלו ממשוא פנים ניכר, מהיעדר תשתית עובדתית נקייה, ומחצייה של "כרוניקה של מוות ידוע מראש" ללא בחינה אמיתית של חלופות פוגעניות פחות.
העברת הנטל ואי-עמידת הממשלה בו: בית המשפט קבע כי העותרים הציגו תשתית ראייתית וסימנים חיצוניים מובהקים (לרבות התבטאויות פומביות מפורשות של השרים המקדמים) המקימים חשש כבד לשיקולים זרים. משעבר הנטל אל כתפי הממשלה להוכיח כי שיקולים אלו לא היו הדומיננטיים, נמנעו המשיבים מהצגת פרוטוקולים מלאים וממתן תצהירים מטעם השרים, ובכך לא עמדו בהרמת הנטל.
חשיבות פסק הדין
פסק דין זה מהווה אבן דרך חשובה בפסיקת בג"ץ ובתחום המשפט המינהלי ממספר היבטים מרכזיים:
תיחום גבולות הכוח השלטוני: הוא מעביר מסר חד-משמעי לפיו כוחן של רשויות המינהל והממשלה אינו בלתי מוגבל, וכי החלטות שלטוניות – רשמיות ככל שיהיו – כפופות לחובת ההגינות המינהלית ולחובה לפעול בנקיון כפיים.
ההגנה על טוהר השיקול המנהלי: פסק הדין מחזק את הכלים הראייתיים והמהותיים להתמודדות עם החלטות נגועות בשיקולים זרים, ומבהיר כי בתי המשפט לא יהססו להתערב בהחלטות שמאחוריהן עומדים מניעים פסולים של השתקת ביקורת ציבורית.
שמירה על זכויות היסוד: ההחלטה מעגנת פעם נוספת את חשיבותם העליונה של חופש הביטוי, חופש העיתונות והצורך בשיח ציבורי מגוון וחופשי מפניות פוליטיות זרות.
לפסק הדין: בג"ץ 61683-12-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל